"למה לי פוליטיקה עכשיו?" שרים משינה,
וצודקים...
אז כוונות פוליטיות אין פה,
אך הרחבת הדעת לגבי מים טריטוריאליים, יש.
במקורות כתוב-
"וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים" (במדבר, ל"ד, ו').
חכמי המשנה קבעו שהגבול איננו מתחיל בסיום קו החוף, אלא מֵעֵבֵר לתחילתם של המים.
ולמה אני מציינת זאת? כי אפשר להתגאות בהחלט, המשפט העברי - גם אם שורשייו רחוקים מימים אלו - השפיע על המשפט הימי הבינלאומי.
המשפט הימי הבינלאומי קובע שמים טריאטוריאליים הם מי החופים, הסמוכים למדינה מסוימת, ונחשבים לחלק ממנה.
לאורך ההיסטוריה, מעבר של ספינות אזרחיות וצבאיות, התאפשר בשטח הריבוני (של המים הטריטוריאליים), אך היו שינויים בהגדרת השטח (מבחינת קילומטרים/מיילים) הנחשב למים הטריטוריאליים של מדינה X.
כיום ההגדרה הבינלאומית למים טריטוריאליים היא- 22.224ק"מ (12מייל ימי) המשתרעים מהחוף (מ- ממוצע המים הרדודים הסמוכים לחוף או למימיה הפנימיים - ימים, אגמים או נהרות המוקפים לחלוטין - של המדינה).
הגדרות הגדרות אך בואו נקרא לילד בשמו-
לאורך ההיסטוריה מדינות העולם אחזו בכובע היצירתיות, והמים הטריטוריאליים הורחבו, לא אחת בשל : חיפושי נפט, פעילויות דיג ומניעת שידורים פיראטיים מספינות.
הבלגן לא מסתיים בזה,
מעבר למים הטריטוריאליים, זכותה של מדינה לשלוט על עוד 12מייל ימי - שטח המוגדר כמים רציפים.
כמובן שבהיסטוריה ארוכת המלחמות, הויכוחים הטריטוריאליים, וגזילת האדמות ההדדית; מי הים היו ל'אבן מחלוקת'.
לאחרונה אף היינו עדים ל'אבן מחלוקת' שכזו במשט של ספינת "מרמרה" לעבר חופי עזה.
טענתה של ישראל היט שמכיוון שהיא במלחמה עם חמאס ואנשי חמאס היו על הסיפון, היא רשאית לפעול, כחלק מ"דיני המלחמה" (הטוענים שמדינה רשאית לתקוף ספינות של האויב גם במים בינלאומיים, במטרה להגן על עצמה מפני פגיעה בריבונות. פגיעה בריבונות, למשל, היא חדירה בלתי מורשית של ספינות אויב למימיה של מדינה).
אם זה כל כך פשוט ומעוגן בחוק הבינלאומי אז על ולמה הסיפור?
אז זהו, שבעולמינו הקסום, הדברים מורכבים קצת יותר...
מדינות העולם, טענו שישראל לא במצב מלחמה עם טורקיה (על הסיפון נתלה דגל טורקיה) ושלכן ישראל בפעולותיה, הכריזה מצב מלחמה.
הסיפור מסתעף ומסתבך כאשר מסתבר שישראל, על אף, ההתנתקות מעזה, הינה אחראית על המים הטריטוריאליים של עזה (מכיוון שרצועת עזה, נכון להיום איננה מוגדרת כריבונות). כלומר, שמבחינת הגדרות החוק הבינלאומיות היבשות, ספינת "מרמרה" עמדה לחדור למים הטריטוריאליים של ישראל.
מכאיב שהים - המים האינסופיים הללו, על גוונייהם הירוקים-כחולים-לבנים-שחורים-טורקיזיים - הינו מקור לשנאה וויכוחים.
הים, שאליו באים לבכות ולחשוב,
הים שאליו מגיעים לבנות ארמונות ולעשות ספורט,
הים שמשתכשכים בו וחוזרים לילדוּת,
הים שמשנה פנייו, לעיתים, תוך מספר דקות,
הים שיודע להיות סוער ורגוע, קר וחם,
הים שעוטף אותנו, כשמיכת פוך מאווררת,
כל הטבע הסוחף והמדהים הזה, שמהווה לנו כל כך הרבה רגעי אושר,
הופך למעוז של שנאה।
ואני אומרת, שדווקא ברגעים כאלו של בלבול בינלאומי ותחושות ייאוש,
זהו הזמן האולטימטיבי לקפוץ לים-
אבטיח עם בולגרית מול הגלים,
מתיחות של הגוף על החוף,
מדיטציה בשקיעה,
הליכה ברגליים חשופות על קו המים.
ואז... "מרמרה" והוויכוחים סביבה נראים רחוקים-רחוקים
ובכלל, הכול נראה אחרת...
וצודקים...
אז כוונות פוליטיות אין פה,
אך הרחבת הדעת לגבי מים טריטוריאליים, יש.
במקורות כתוב-
"וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים" (במדבר, ל"ד, ו').
חכמי המשנה קבעו שהגבול איננו מתחיל בסיום קו החוף, אלא מֵעֵבֵר לתחילתם של המים.
ולמה אני מציינת זאת? כי אפשר להתגאות בהחלט, המשפט העברי - גם אם שורשייו רחוקים מימים אלו - השפיע על המשפט הימי הבינלאומי.
המשפט הימי הבינלאומי קובע שמים טריאטוריאליים הם מי החופים, הסמוכים למדינה מסוימת, ונחשבים לחלק ממנה.
לאורך ההיסטוריה, מעבר של ספינות אזרחיות וצבאיות, התאפשר בשטח הריבוני (של המים הטריטוריאליים), אך היו שינויים בהגדרת השטח (מבחינת קילומטרים/מיילים) הנחשב למים הטריטוריאליים של מדינה X.
כיום ההגדרה הבינלאומית למים טריטוריאליים היא- 22.224ק"מ (12מייל ימי) המשתרעים מהחוף (מ- ממוצע המים הרדודים הסמוכים לחוף או למימיה הפנימיים - ימים, אגמים או נהרות המוקפים לחלוטין - של המדינה).
הגדרות הגדרות אך בואו נקרא לילד בשמו-
לאורך ההיסטוריה מדינות העולם אחזו בכובע היצירתיות, והמים הטריטוריאליים הורחבו, לא אחת בשל : חיפושי נפט, פעילויות דיג ומניעת שידורים פיראטיים מספינות.
הבלגן לא מסתיים בזה,
מעבר למים הטריטוריאליים, זכותה של מדינה לשלוט על עוד 12מייל ימי - שטח המוגדר כמים רציפים.
כמובן שבהיסטוריה ארוכת המלחמות, הויכוחים הטריטוריאליים, וגזילת האדמות ההדדית; מי הים היו ל'אבן מחלוקת'.
לאחרונה אף היינו עדים ל'אבן מחלוקת' שכזו במשט של ספינת "מרמרה" לעבר חופי עזה.
טענתה של ישראל היט שמכיוון שהיא במלחמה עם חמאס ואנשי חמאס היו על הסיפון, היא רשאית לפעול, כחלק מ"דיני המלחמה" (הטוענים שמדינה רשאית לתקוף ספינות של האויב גם במים בינלאומיים, במטרה להגן על עצמה מפני פגיעה בריבונות. פגיעה בריבונות, למשל, היא חדירה בלתי מורשית של ספינות אויב למימיה של מדינה).
אם זה כל כך פשוט ומעוגן בחוק הבינלאומי אז על ולמה הסיפור?
אז זהו, שבעולמינו הקסום, הדברים מורכבים קצת יותר...
מדינות העולם, טענו שישראל לא במצב מלחמה עם טורקיה (על הסיפון נתלה דגל טורקיה) ושלכן ישראל בפעולותיה, הכריזה מצב מלחמה.
הסיפור מסתעף ומסתבך כאשר מסתבר שישראל, על אף, ההתנתקות מעזה, הינה אחראית על המים הטריטוריאליים של עזה (מכיוון שרצועת עזה, נכון להיום איננה מוגדרת כריבונות). כלומר, שמבחינת הגדרות החוק הבינלאומיות היבשות, ספינת "מרמרה" עמדה לחדור למים הטריטוריאליים של ישראל.
מכאיב שהים - המים האינסופיים הללו, על גוונייהם הירוקים-כחולים-לבנים-שחורים-טורקיזיים - הינו מקור לשנאה וויכוחים.
הים, שאליו באים לבכות ולחשוב,
הים שאליו מגיעים לבנות ארמונות ולעשות ספורט,
הים שמשתכשכים בו וחוזרים לילדוּת,
הים שמשנה פנייו, לעיתים, תוך מספר דקות,
הים שיודע להיות סוער ורגוע, קר וחם,
הים שעוטף אותנו, כשמיכת פוך מאווררת,
כל הטבע הסוחף והמדהים הזה, שמהווה לנו כל כך הרבה רגעי אושר,
הופך למעוז של שנאה।
ואני אומרת, שדווקא ברגעים כאלו של בלבול בינלאומי ותחושות ייאוש,
זהו הזמן האולטימטיבי לקפוץ לים-
אבטיח עם בולגרית מול הגלים,
מתיחות של הגוף על החוף,
מדיטציה בשקיעה,
הליכה ברגליים חשופות על קו המים.
ואז... "מרמרה" והוויכוחים סביבה נראים רחוקים-רחוקים
ובכלל, הכול נראה אחרת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה